החלטה בתיק עת"א 27810-12-12

א.         בפנינו עתירתו של העותר כנגד החלטתה של ועדת השחרורים לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: "הוועדה"), מיום 27.11.12, בראשות כב' השופט בדימוס א. מלמד, לפיה נדחתה בקשתו של העותר לשחרור על תנאי ממאסר.

ב.         העותר, יליד שנת 1959, נושא עונש מאסר בפועל של 9 חודשים ו-56 יום.

תאריך שחרורו המלא הינו 7.4.2013, ואילו שחרורו לאחר הפחתת שליש אמור היה להתבצע ביום 29.12.12.

ג.          בגזר דין מיום 4.4.12 ב-ת"פ 18790-01-10 של בית משפט השלום בעכו, נדון העותר ל-9 חודשי מאסר בפועל, וזאת לאחר שהורשע לפי הודאתו בארבעה אישומים בעבירות של התחזות כאדם אחר, זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזוייף, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, וגניבה. עבירות אלה ביצע העותר בשנת 2007 - מרץ 2008. בנפרד נדון העותר גם ל-56 ימי מאסר, וזאת בגין עבירות תעבורה, כשאת המאסר בגינן מרצה העותר במצטבר.

ד.         המאסר אותו מרצה העותר כיום הינו מאסרו השני, זאת לאחר שביום 24.3.09 נדון העותר לשני חודשי מאסר בפועל, וכן הופעלו 6 חודשי מאסר על תנאי, ובסה"כ 8 חודשי מאסר בפועל בגין עבירות של שימוש במסמך מזוייף, זיוף בכוונה לקבל דבר, וקבלת דבר במירמה.

ה.         יובהר, כי העבירות בעטיין מרצה העותר כיום את מאסרו הנוכחי נעברו, כמבואר כבר לעיל, ב-2007 - מרץ 2008, משמע, הן נעברו בטרם נדון העותר למאסרו הראשון, שממנו הופחת שליש.

ו.          בהחלטתה נשוא הדיון, ציינה הוועדה שאמנם העבירות הכלכליות והרכושיות של העותר בוצעו לפני העבירות שבגינן ריצה את מאסרו הקודם (שממנו הופחת שליש), ואולם, עבירות התעבורה בגינן מרצה העותר מאסר, בוצעו לאחר שהופחת לו שליש. העותר ביצע עבירות תעבורה נוספות לאחר ניכוי השליש, ובהן הוטלו על העותר 4 פסילות, שהופרו.

ז.          הוועדה קבעה שהעותר לא ניצל לטובה את שחרורו על תנאי, ולא הורתע על-ידי העונשים שהוטלו עליו. הוועדה הוסיפה שעבירות המירמה של העותר בוצעו באופן יסודי ומתוחכם והן פוגעות קשה בציבור וברכושו.

הוועדה הפנתה לגזר הדין מיום 4.4.12 בו נקבע כי "המדובר בעבירות חמורות ביותר, בשל טיבן, היקפן, תוצאותיהן והתחכום הרב בביצוען, ולאחר העובדה כי מספר אנשים נפלו קורבן למעשי המירמה, הזיוף וההתחזות הנבזיים של הנאשם".

ח.         הוועדה הוסיפה וקבעה, שבעצם ביצוע העבירות הנ"ל יש משום מסוכנות רבה למדי לציבור ויש בכך כדי להעיד על מסוכנותו לעתיד של העותר, מה גם שעונש מאסר על תנאי שהוטל על העותר לא הרתיעו, ולעותר 5 הרשעות קודמות מאותו סוג, וכן עבירת סמים.

הוועדה הוסיפה, כי העותר הפר את הבטחתו החגיגית בזמן שחרורו על תנאי שלא לעבור עוד עבירות.

ט.         הוועדה ציינה שהעותר שילם את הפיצויים שחוייב בהם בגזר הדין, וכן את הקנס שהוטל עליו, הוא משמש בכלא כאסיר עבודה, ועובד באופן תקין. יחד עם זאת, הוסיפה וכתבה הוועדה, שהעותר אינו מקבל טיפול בכלא והניסיון והמחקרים מלמדים שבהיעדר טיפול בכלא קטנים מאוד סיכויי האסיר להשתקם לאחר שחרורו.

בענייננו, גם אין כל תוכנית שיקומית לעותר, ותוכנית עבודה אינה בגדר תחליף לתוכנית שיקומית.

י.          עוד ובנוסף, עיינה הוועדה במידע חסוי שהוצג לעיונה, וממנו עולים קשריו של העותר עם גורמים עברייניים. הוועדה שוכנעה שמסוכנותו של העותר גבוהה למדי ועל כן, דחתה את בקשתו לשחרור מוקדם.

יא.        על כך מונחת בפנינו העתירה בה מלין העותר על כך שהוועדה לא התייחסה לעובדה שחלק הארי של מאסרו (9 חודשים) הינו בגין עבירות רכושיות וכלכליות, שאותן עבר העותר בטרם מאסרו הראשון, ומאז מאסרו הראשון לא ביצע העותר כל עבירה כלכלית או רכושית.

עוד נטען, שהיה מקום ליתן חשיבות גבוהה יותר לעובדה שהעותר שילם את מלוא הפיצויים והקנס שהוטלו עליו, דבר המלמד על נטילת אחריות מצד העותר, חרטה, והפנמת חומרת המעשה.

לנתונים חשובים אלה לא נתנה הוועדה - כך נטען - את דעתה.

יב.        עוד נטען בעתירה, שיש להביא בחשבון כי בתחילת מאסרו שהה העותר בכלא צלמון ושם לימד אסירים אחרים בחינוך, וכן לימד קבוצה של 26 אסירים לשביעות רצון הממונים עליו.

העותר הועבר לכלא דמון כאסיר עבודה, אך נשאר בקשר עם העובד הסוציאלי היחיד הנמצא בכלא.